בתפיסת עולמי האישית העולם נחלק לשניים, בחלקו האחד נמצאים אנשים שאוהבים ורוצים לבשל עבור עצמם ועבור אחרים בחלקו השני נמצאים האנשים שאוהבים ורוצים שיבשלו להם.
אני משתייך לשני העולמות ,יש לי שני כובעים, הראשון של הבשלן שאוהב מאוד לבשל ולארח והשני הוא האכלן, שניהם יחד ממלאים את עולמי המקצועי והם גם התחביב שלי.בפורים כשאני רואה תחפושות של טבחים אני חושב לעצמי שבאופן מסוים אני מתחפש כל השנה, את התחפושת אני לובש כל יום ולפעמים גם ביום חופש שלי ובכל חג פורים חוזרת לי התובנה שכל יום הוא חג עבורי, אני משער שאותה הרגשה יש לכל האנשים שעוסקים במקצועות שגורמים להם הנאה וסיפוק.
בנוסף ל"תחפושת" הטבח משופע בעזרים במגרש המשחקים שלו שהוא המטבח, סכינים מכל מיני גדלים וצורות ולכל אחד יש מטרות שונות שלא נפרט כרגע , תנורים, מקררים ומערכות גז שכמעט בכל שלב נתון במשחק יש 35 מעלות חום ולמען האמת החום מסנן את מספר השחקנים שיכולים לשחק וזה הרגע המתאים ביותר למשפט המפורסם "מי שלא יכול לסבול חום שלא יכנס למטבח". ללא ספק שפע האביזרים יוצר עניין ויש טבחים שחלק מהתפריטים שלהם ממש קשורים לריגוש מהאביזרים – אני לא שייך לז'אנר הזה וחבל אני טכנאי לא כל-כך טוב ועדיף שאשאר עם קרש וסכין כאביזרים עיקריים ולעומת זאת הטבחים האחרים במטבח שלי מסתדרים יותר ממני עם המכשור.
כזכרוני שורשי וגאה אחת מחוויות הילדות והבגרות שלי היו תמיד הפורימון השנתי של "מכבי צעיר" שהפך לאירוע המרכזי במושבה שלנו זכרון יעקב. את הילדים שלי אני לקחתי לפורימון מגיל צעיר והשנה עופרי ביתי שלומדת בכתה ח' לוקחת חלק בהכנות לפורימון יחד עם החברים שלה לשכבה, כל מרצם וסדר יומם מסתובב סביב ההכנות לפורימון וזה מזכיר לי את ההתלהבות שלנו וההנאה שלנו מהחוויה הזו אי שם כשהיינו בגילם.
אחת המסורות שזכורה לי במיוחד מהפורימון ולצערי הפסיקו אותה הייתה לעבור בין בתי המושבה ולהתרים את התושבים לקראת הפורימון. התרומה הנפוצה ביותר היתה קופסאות שימורים ששימשו כפרסים בפורימון עצמו וכך החזרנו את הפרסים הביתה והאמהות בעצם בישלו את הפרסים של חג פורים.
בתחילת דרכי בתור טבח כל טבחי ''העילית'' שפגשתי ודעתם הייתה מאוד נחשבת נקטו בגישה שרוטב עגבניות איכותי חייב להיות מעגבניות טריות ובשלות ובשום פנים ואופן אסור וזה עבירה על חוקי הבישול לפתוח קופסאות שימורים של עגבניות מקולפות,או חתוכות או ברסק אני שמעתי והפנמתי .
לשמחתי כבר בתחילת דרכי הגעתי לכפר קטן הנמצא 20 דקות מרומא, קוראים לו "קסטל גנדולפו" עליו עוד אכתוב ואספר. שם עבדתי בשתי מסעדות ופתאום חשכו עייני, שוד ושבר - באיטליה שרוב המטבח שלה בנוי על רוטב העגבניות ,פותחים קופסאות שימורים ומבשלים רוטב כל כך טעים שחבל על הזמן, הבנתי שגם בזכרון יעקב אוכל להגיע לתוצאות כאלו.
חשוב לי להסביר את ההיגיון מאחורי המעשה המחפיר, כל העגבניות שמגיעות לשימורים נקראות עגבניות תעשיה וחלקן הגדול מזן תמר שנחשב עגבנייה טעימה במיוחד. לתעשייה מגיעות העגבניות הבשלות, האדומות וכמובן הרכות ביותר ואין מתאים מהן להכנת רטבים. מאותו רגע שנחשב עבורי מכונן מבחינה מקצועית השתנתה תפיסת עולם המטבח עבורי והבנתי שאני חייב לנסות בכוחות עצמי את כל הניסויים האפשריים וכנראה לא ארגע עד שאגיע לדרך הנכונה עבורי ואותו רוטב פשוט סימן לי דרך חדשה.
עוד בעניין שימורים , יש בית אוכל מאוד מפורסם בברצלונה שנקרא xampanyet - עוד תשמעו עליו בכתבה על ברצלונה הוא מנוהל ע''י משפחת קרלוס שמגישה טאפסים מקופסאות שימורים כבר למעלה משבעים שנה המסעדה קטנה ויפה בחלק הגוטי של העיר והסבא נולד בדירה קטנה מעל המסעדה ועד לפני מספר שנים חי באותו מקום. יש בר גדול ומספר קטן של שולחנות,הקירות מצופים קרמיקה כחולה והמון קישוטים של פעם תמיד מלא והצבעוניות שצצה לה מכל עבר אם זה בעיצוב או באנשים השמחים ששותים ושותים משמפניירות המקומיות שנקראות קאוות או ורמוט עם סודה מסיפולוקס כמו פעם חוויה תרבותית מלאת חושים .האוכל הוא קר ומבוסס על לחם עם עגבניה ,נקניקים במיוחד החמון המקומי גבינות ומבחר גדול מאוד של טאפסים ודברים מוזרים המיוחד בו הוא שהתפריט רובו ככולו מקופסאות שימורים.......
מתכון רוטב עגבניות שאימצתי בחום מגילי דה פיצוטו חברי היקר והוא בסיס עבודה קבוע בנשיקה.
3 קופסאות עגבניות כתושות ברסק של "טל וטרי"
1 ראש שום מעוך
1 צרור תימין מפורק לעלים
60 מ"ל שמן זית
מלח, פלפל שחור טחון טרי וסוכר
אופן ההכנה:
מחממים תנור ל220 מעלות יוצקים את תוכן הקופסאות לתבנית עמוקה, מפזרים תבלינים , תימין ושום ויוצקים שמן זית ועוטפים ברדיד אלומיניום אופים כשעה, מצננים ומסלקים את השום. טוחנים את העגבניות במעבד מזון ומסננים למרקם חלק במיוחד.
