ממש התלבטתי השבוע על מה לכתוב? רצף הארועים בחיינו כל כך עמוס ומלא ויש לי המון דברים שאני רוצה לשתף את הקוראים אבל מזג האויר מכניע אותי, זכרון יעקב וירושלים ממש דומות במזג האויר שלהן .העונה הזו שאין לי רצון וצורך לתת לה כותרת ,אבל ברור שכבר לא חורף, אהובה עלי להמשך הסיפור על החופשה שלנו בירושלים.
השקמה מוקדמת היא חוק ברזל כשישנים מחוץ לבית, נכון שהמלון מפנק ונעים אבל אין כמו המיטה הכר והשמיכה האישית. אז בעוד יקירתי מתנמנמת ומקיצה אני עברתי ללבוש ספורטיבי וקדימה לצעידת בוקר. בלי לחשוב פעמיים, התחלתי להתקדם לעבר מגרש הרוסים ליד העירייה ותוך חמש דקות מצאתי את עצמי בפעם הראשונה בחיי במאה שערים. תמיד תמיד כשמגיעים לירושלים יש הרגשה של חו"ל אבל בשכונה החרדית הזאת ההרגשה מתעצמת. ככל שנכנסים פנימה לתוך הסמטאות הרגשת הגטו, השוני והחיים האחרים נכנסת לנבכי נשמתי ואני מרגיש כמו בתוכנית הטלביזיה של "טוני ודאג – מנהרת הזמן" למשהו דומה לימי הביניים. אין במקום הזה ארכיטקטורה סדורה ומכוונת, זוהי בניה צפופה ללא התיחסות אסטתית אלא קו אחיד של צפיפות וצפיפות. התושבים המקומיים התחילו לצאת מבתי הכנסת לאחר תפילת הבוקר, הלבוש והמראה החיצוני היה בו משהו יפה ומיוחד אך בעיקר משך את תשומת ליבי עניין השפה. בחלק זה של ארץ הקודש אף אחד לא מדבר עברית והיידיש שולטת וברור שזרים לא יכולים להבין אותם, אותי העסיקה כל הדרך המחשבה האם אלוהים מבין יידיש?
בין מאה שערים ומחנה יהודה נמצאת שכונת בית ישראל שנבנתה כשכונת המשך למאה שערים, פה עדיין פעילות הנפחייה והנגרייה מאז היווסד השכונה, גם אצלנו בחכורה בזכרון יעקב היתה פעם נפחיה וגם נגר. גולת הכותרת היא מאפיית נחמה, השייכת למשפחתה של שגי חברתנו שגרה לה בניחותא בזכרון והשאירה את משפחתה האורגנית בירושלים, לאפות לחם שעובר מדור לדור באהבה גדולה. המאפיה עברה שיפוץ לא מזמן וזו סיבה טובה מאוד לביקור בעיקר ביום שישי בבוקר.
השכונה הבאה בצעדה שלי היא שכונת הבוכרים שנבנתה עלי ידי הקהילה הבוכרית בירושלים ובזמנו נחשבה לשכונה מפוארת ביותר, ואכן רואים זאת. תוך כדי הליכה מהירה עברתי דרך השוק ותהליך פרוק הסחורה משאיר גל ניחוחות בעיקר של עשבי תיבול טריים. היה מוזר לעמוד עם מכנסי טייץ ולשתות קפה אספרסו בבית קפה "מזרחי" בעיקר כשלוטשים בך עיניים ולכן המעבר לשכונת נחלאות היה מהיר.
המשך הצעדה דרך מרחביה היפה ,מלון המלך דוד המרשים והעיר המתעוררת למזג אויר בהיר ואביבי בתחילת פברואר נותן אור ירוק לתחילת יום מדהים בעיר הקודש.
ממש לא משנה איך מטיילים בעיר הזו , שמות השכונות הצפופות ממש לא חשוב,הוא אפילו מבלבל לפעמים ולנו שבאים מבחוץ הוא זניח אבל יש בשכונות האלו קסם, אלו מקומות שחיים בהם חיי יום יום בצפיפות וכדרך חיים ולנו פה בזכרון יעקב המרווחת זו חוויה אחרת, זו ממש הזדמנות להרגיש במעט חיים אחרים לחלוטין.
הגעתי ממש בזמן לארוחת הבקר במלון שהיתה טעימה ומוקפדת. יקירתי סיימה כבר לקרוא את הספר שלה ויצאנו לטייל במרכז העיר.
נחלת שבעה היא התחנה הראשונה שלנו, השכונה נוסדה על ידי שבעה חברה ביניהם יואל משה סלומון, ריבלין ועוד זו שכונה ותיקה במרכז העיר ירושלים של היום, שראשיתה בסוף המאה ה-19 - שנותיה הראשונות של "היציאה מן החומות" השכונה השלישית להיווסד במסגרת זו, לאחר משכנות שאננים ומחנה ישראל. כיום, לאחר שיקום ושימור,הפכו הבתים הקטנים לאחד ממוקדי הבילוי של העיר, ממש מזכיר את המדרחוב שלנו פה בזכרון יעקב, כמובן יותר צפוף ועירוני . רחוב יואל משה סלומון, העמוס בגלריות לתיירים, מאוד מעוצב ואסתטי עם חנויות קטנות ומטופחות, אביזרים, תכשיטים וחפצי נוי. יש כמובן בתי קפה לאורך הרחוב וגם מסעדות
מנחלת שבעה עלינו דרך מדרחוב בן-יהודה שגם הוא עמוס חנויות הפעם יותר עממיות, המדרחוב הזה שייך לצעירים, מוזיקה מחזקת ומחוזקת, חבורות של צעירים, אוכל פשוט וחנויות של כיפות סרוגות בצורות וצבעים שונים, חגיגה לעיניים ונעים לשוטט בו. החלופה היא לעלות דרך רחוב הלל שבו נמצאים 2 מוקדים נחמדים, קפה הלל וגם ארומה, אלו הסניפים הראשונים לפני שהפכו לרשתות.
הגענו לרחוב אגריפס ולמזלי הצטרפו אלינו חברים מרגע זה ועד שעזבנו את ירושלים, דבר שהקל מאוד בעניין האוכל. התחנה הראשונה לפני השוק היא בורקס רמלה, לא סתם אני יוצא לצעדות ארוכות ומתישות, אני חייב לשרוף קלוריות לפני סיבוב כזה בעיר כדי שלא אמצא את עצמי ללא יכולת אכילה, מה לא עושים כדי להיות אוטנטיים ומדויקים.
אז אכלנו בורקס קומפלט עם הכל , היא ביס ואני את השאר, מנה חובה ומומלץ לא לפספס.
המשכנו לכיוון שוק מחנה יהודה, עליו תהיה כתבה רחבה ומורחבת כנראה אחרי פסח, בעקבות הביקור אני חייב להוסיף מידע חשוב ביותר והוא להתרחק מהמקום ביום שישי. נכון שיש משהו משובב לב לראות שוק תוסס מלא ועובד אבל העניין הפך לסיוט וממש ברחנו משם. לא היה מקום לשתות קפה באף אחד מבתי הקפה הקטנים והמקסימים שמפוזרים בשוק וגם היה בלתי אפשרי לחשוב אפילו על לקנות משהו בדוכנים. כזה עומס , רעש ותסיסה לא ראיתי מזמן באף מקום. בתוך הבלאגן הצליחו הבנות למצוא חנות עם חולצות , סינרים ותיקים שיש עליהם הדפסים מדליקים כמו קלעפטה, באלבוסטה ועוד כיתובים נחמדים ומנוקדים ממש נחמד.
כדי בכל זאת להעביר צהריים בנעימים נכנסנו למסעדת מורדוך וטעמנו קצת מהתבשילים, מסעדת פועלים ובעיקר עניינו אותי תבשילי הקובה. הזמנו קובה אדומה וקובה חמוסטה וגם קובה חמוסטה למתקדמים – הרי חייבים לבדוק לפני שמספרים אז היה ממש ממש טעים ואני ממליץ לאוהבי הז'אנר, אפשר לוותר על החמוסטה למתקדמים וגם המחיר ידידותי ביותר.
אנחנו נכנענו והלכנו לנוח כדי להתכונן לבילוי הלילי בעיר, עכשיו הצטרפו אלינו חברים ויש אחריות ומחויבויות שצריך לעמוד בהם. בינתיים עד הכתבה הבאה על ירושליים קבלו מתכון טעים ביותר שאבא שלי היה מכין כשהייתי ילד וגם כשבגרתי וככה באמצע ירושלים נזכרתי בו, טוב אני נזכר בו בהרבה נקודות בחיים, אז הנה המתכון הטעים וההורס מאחל לכם ימים טובים ובישול נעים.
מתכון תבשיל תרד תורכי
חומרים
1 ק''ג תרד טורקי
3 בצלים קצוצים דק
1כוס שמן זית
מיץ משלושה לימונים
1כפית כמון
קורט מלח +פלפל שחור
אופן ההכנה
מחממים שמן זית בסיר רחב עם תחתית עבה מוסיפים בצל ומזהיבים כ 5 דקות ,מוסיפים את התרד ,התבלינים והלימון ומבשלים למשך 20 דקות נוספות.
הגשה
אני אוהב את התבשיל גם חם וגם קר
עם לבנה מתובלת עם פלפל ירוק חריף
בתאבון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה